החגים, כמו המלחמות, מוציאים מאיתנו את מיטב הרקפות. לילות סדר המוניים לקשישים, למשפחות שכולות, לנזקקים, לניצולי שואה. אני רוצה להפנות אלומת אור לאחת היוזמות המרגשות הללו: זו השנה השישית שארגון "עולים בהצלחה" עורך ליל סדר למשפחות עולים מאתיופיה בהשתתפות 1,600 מסובים שיציאת אתיופיה הטרייה שלהם מספרת סיפור מרתק. מדובר במשפחות שעלו בעשור האחרון, חלקן בשנים האחרונות. הפער בין ההורים לילדים דרמטי. כשילד בן 7 מקריא להוריו מכתב מביטוח לאומי ומתרגם אותו עבורם, התא המשפחתי משתנה, לרעה. בפסח, כשהמצווה היא "והגדת לבנך," הפער מזדקף. מי יגיד למי?
בין המשתתפים בסדר של "עולים בהצלחה" יישבו גם עשרות מתנדבים, ישראלים ותיקים: סטודנטים, צעירים וצעירות אחרי צבא, וגם משפחות שיישבו בליל החג באופן מפוצל כדי לסייע בעריכת הסדר בכמה שיותר שולחנות. הנטייה הראשונית היא לראות בכך פטרונות: לבני עור בני 22 ילמדו את סב המשפחה הקשיש כיצד להחזיק את המצות ומתי לברך על היין?
מתברר שהמתנדבים מונחים להיות עזר להורים המבוגרים, במקסימום צניעות. הנה הדברים שאמר יוסי גיברלטר, אחד המארגנים, בתדרוך למתנדבים: "אל תעופו על עצמכם. אנחנו לא מחליפים את תפקיד ההורה בסדר ולא 'אבא של שבת.' יסוד מאוד חשוב הוא שאב המשפחה מעביר את הסדר לפי המסורת שלו, ורק אם יש לו שאלה, אתם שם כדי לענות.
"עוד דגש: גם אם האבא לא מבין מילה בעברית, אתם מדברים אל ראשי המשפחה ולא אל הילדים מעל ראש ההורים. מקסימום הילד יתרגם מיוזמתו. על השולחנות יהיו הגדות בעברית ובאמהרית. 'והגדת לבנך,' שההורה המבוגר יגיד לבנים שלו, בעצמו, ויש לכך חשיבות גדולה גם לדור המבוגר וגם לדור הצעיר."
(אמילי עמרוסי, ישראל היום, י"א ניסן תשע"ז, 7.4.17)
